top of page
.png)
אז כמו שכבר אמרתי, אני שיר,
שיר שטיינר אם בא לך לדעת גם את שם המשפחה :)
ומהרגע שהשתחררתי מהצבא עבדתי בפאבים.
כמעט 10 שנים מהחיים שלי עבדתי עם אנשים, עבדתי בצוות, עבדתי עם אלכוהול (שזה דבר שתמיד משמח)
אבל איך הגעתי לשיווק דיגיטלי?
טוב ששאלת!
בערך בגיל 26 הגעתי למסקנה שאני לא יכולה להשאר בפאבים עד הפנסיה והתחלתי לחפש ״עבודה של גדולים״.
ככה התגלגלתי לסוכנות ביטוח ואני אהיה עדינה, לא ממש נהניתי מזה.
הסביבה הייתה מבוגרת, הייתי חוזרת גמורה והולכת לישון בלי שום חשק להתעורר לעוד יום כזה...
הבנתי שאני צריכה שינוי
אני רוצה, כמו כולם, עבודה שיהיה לי כיף לקום אליה בבוקר.
הרעיון התבשל במשך כמה חודשים עד שקלטתי שאני ממש אוהבת לגלול בפייסבוק, למה לא להפוך את זה לעבודה?!
אז עם 0 נסיון ועם עוד פחות ידע - הצבתי לעצמי מטרה:
בניתי לעצמי אתר בוויקס ששימש לי כקורות חיים, כתבתי בו בצורה הומוריסטית, עשיתי מיקרו קופי בלי לדעת מה זה בכלל ושלחתי מיילים לכל סוכנות פרסום באיזור עם הכותרת ״שאפתנית שמחפשת עבודה בתחום״ .
ועם כל האמביציה הזאת - מצאתי את הסוכנות שנתנה לי הזדמנות.
ואני מאמינה שגם הוכחתי להם שהייתי שווה את זה.
עבדתי שם במשך 4 שנים ולמדתי המון,
אני שונאת את המושג הזה, אבל באמת קיבלתי שם המון כלים שעזרו לי ללמוד ולהתפתח גם במישור המקצועי וגם במישור האישי.
פגשתי שם אנשים מדהימים שמלווים אותי עד היום, לקוחות מעניינים ומאתגרים ונהניתי מהעבודה שלי. ככה פשוט.
הרגשתי שמצאתי את מה שעושה לי טוב.
.png)
.png)
ואז ילדתי.
כאילו לא מיד, היו 9 חודשי הריון קודם.
וכשהייתי כבר עם רגל אחת חזרה מחופשת לידה, קלטתי כמה מפחיד אותי להשאיר את הבת שלי בגן ולחזור לעבודה בפול פאוור.
אז אילתרתי.
הבנתי שעבודת החלומות שלי היא בתנאים שלא מתאפשרים לשכירה, לפחות לא במשהו שהוא לא הייטק והייתי צריכה למצוא פתרון,
כי גם מאוד התגעגעתי ללעבוד (שזה מוזר אבל רק מראה כמה אני אוהבת את התחום) וגם רציתי להתאוורר.
זה הזמן להוריד את הכובע בפני כל הורה שנמצא 24/7 עם תינוק בבית.
ככה הגעתי לכאן, לעסק שלי.
לאתר הזה שעכשיו קראת בו את כל מה שכתבתי.
וכמו בתוכנית ריאליטי, אם יש לי 10 שניות (בנוסף לכמות השניות שלקח לך לקרוא את כל הטקסט הזה למעלה)
לשכנע אותך למה אני ראויה לזכות בגמר, אז זה משפט המחץ שלי:
אני מביאה איתי וייב אחר, שנינות ואהבה גדולה להצלחה.
באמת, תוצאות טובות מרגשות אותי. קלישאתי ככל שישמע,
איטס טרו.
bottom of page