5 ספרים ששינו לי את החשיבה על עסק עצמאי (ושיווק) ו-25 תובנות שתוכלי לקחת לעסק שלך

בואי נהיה כנות,

הסיכוי לתפוס אותי עם ספר ביד הוא די אפסי,

אני לא מהסוג שיושב עם מרקר מול ספר פתוח.

אני מאזינה לספרים, שומעת גם סיכומי ספרים, צורכת את התוכן הזה לפעמים אפילו תוך כדי שאני עושה דברים אחרים, אז אם ספר הצליח לתפוס אותי בגרסת אודיו או סיכום ביוטיוב? הוא כנראה היה ממש טוב.

וזה בדיוק מה שקרה עם הספרים האלה (טוב, עם שלושה, שניים קראתי בגרסה המודפסת)

הם גרמו לי לעצור, לכתוב רעיונות, לחשוב מחדש על העסק שלי,

להזכר בדברים שלפעמים שוכחים תוך כדי עשייה

ובחלק מהמקרים גם לשנות מהלכים שחשבתי שהם גאונות שיווקית.

(ספוילר: הם לא היו)

מכל ספר שלפתי לך 5 תובנות שהן הכי חשובות בעיני,

אז תני לי להגיש לך אותן כאן, בלי ספויילרים לספר המלא, בשביל זה תצטרכי לקרוא בעצמך :)

הספר הראשון שלנו, פרה סגולה - סת׳ גודין -

אני מקווה מאוד שהשם סת׳ גודין מצלצל לך מוכר,

הוא סה״כ הגורו מספר אחת של שיווק,

אבל מה היופי בסת׳? (חבר שלי) 

הוא לא ילמד אותך ״איך להכפיל את העוקבים״ או ״מה הטריק לפצח את האלגוריתם החדש״.

הוא בכלל לא מדבר על טריקים,

הוא מדבר על אנשים ועל מה גורם להם לעצור, להקשיב, להתחבר.

אז הנה התובנות שלי, קצת על שיווק והרבה על הנוכחות שלנו בעולם הזה:

בעולם שבו 95% מהפיד נראה כמו קופי-פייסט של אותו גורו שיווקי שאומר ״תעשו ככה, תעשו ככה״.

אל תנסי להיראות כמו כולן, תעשי מה שיגרום להן לרצות להיראות כמוך.

מי שיש לה אומץ לבוא עם שפה משלה, לסרב להיכנס לתבנית, ולעשות דברים שונים בנוף,

היא זאת שתבלוט והיא גם זאת שיזכרו, 

מה שמוביל אותנו לתובנה הבאה:

יש אלף ״טובות״.

טובות בלכתוב, טובות בלצלם, טובות בלייעץ.

אבל יש רק אחת שהיא את.

את לא מתחרה על מצוינות, את מתחרה על להישאר בראש של מישהי גם יום אחרי שהיא ראתה את התוכן שלך.

מה שאומרים עליו ״וואו״ עובר הלאה מפה לאוזן

רוצה שידברו עלייך? תפסיקי לשאוף ל”סבבה”.

תני להם ״וואו, מה זה היה עכשיו?!״.

כי ברגע שמישהי עוברת חוויה אחרת, היא משתפת.

כשהחוויה היא גנרית? אף אחד לא טורח לשתף

זה לא כמה עוקבות יש לך, זה כמה מהן מדברות עלייך גם כשאת לא מעלה כלום.

עדיף 100 עוקבות שמרגישות שאת מדברת ישר אליהן, מאשר 1,000 שעושות לייק ושוכחות מה היה כתוב שם.

אנחנו לא קונות מוצר, אנחנו קונות רגשות.

מישהי שמזכירה לנו שזה אפשרי, מישהי שמצליחה להדליק אותנו על משהו.

לא רק כדי לפתור בעיה, אלא כדי ליצור חוויה.

מוצר רגיל נותן פתרון רגעי, פרה סגולה עונה על הצורך.

למה?

למה את עושה את מה שאת עושה?

למה בחרת דווקא בקהל הזה?

למה הוצאת דווקא את הקורס הזה?

ובואי נדבר תכלס, רובנו קופצות ישר ל״מה אני מציעה לך״ ו״איך אני מקדמת את זה״ ושוכחות את הלמה.

הספר ״להתחיל עם למה״ שינה לי את הצורה שבה אני מדברת על העסק שלי ושינה לגמרי את הדרך שבה אני יוצרת מוצרים חדשים (בסדר, גם פרה סגולה תרם לא מעט, מגיע לו קרדיט)

קבלי את חמשת התובנות שלקחתי ממנו:

בהמשך ישיר לתובנה האחרונה מהספר הקודם,

ה”למה” שלך הוא הסיבה שהם מתחברים אלייך הרבה לפני שהם בודקים את השירות שאת מציעה.

אפשר לקרוא עלייך, להבין מה את מציעה ואפילו להתרשם.

אבל מה שיגרום למישהי להרגיש חיבור אמיתי, זה הלמה.

ברגע שהיא שומעת אותך מדברת מהלב, מהערכים שלך, ממה שחשוב לך, הסיכוי להצליח להניע אנשים עולה.

אלו שמרגישות שאת אומרת בקול את מה שהן מרגישות בלב.

שמבינות שאת לא כאן רק בשביל למכור אלא בשביל לשנות משהו בעולם הזה.

וברגע שהן מבינות שאת רואה אותן באמת הן נשארות.

לא כי את הכי זולה ולא כי יש לך מבצע, אלא כי הן רוצות להיות חלק מהעולם שאת בונה.

ברגע שאין לך עוגן פנימי, כל קמפיין שלא הצליח גורם לך לשאול אם את בכלל על הדרך הנכונה.

כל פידבק קטן מערער אותך

אבל כשיש לך “למה” ברור, את יודעת שמה שאת עושה חשוב,

גם כשזה פחות נוצץ או פחות רווחי באותו הרגע.

את יכולה להציע קורס, ליווי אישי, הרצאה או בכלל להעביר לפודקאסט שלך,

אבל ה״למה״ שמניע אותך הוא זה שמחזיק את הקהל שלך גם כשהפורמט משתנה.

כי הם לא באו בגלל המוצר הם באו בגללך ובגלל מה שאת מאמינה בו.

כשהלמה שלך ברור, קל לך יותר להסביר את זה החוצה, לשכנע את הקהל וליצור אמון.

פתאום את לא צריכה להתאמץ לנסח פוסטים,

כי את יודעת בדיוק מה את רוצה להגיד.

את לא נלחצת משאלות של “אז מה בדיוק את מציעה?”,

כי את יודעת להסביר את זה מהבפנים החוצה,

לא מהפיצ׳רים של השירות, אלא מהערך שהוא מייצר.

את הספר הזה קניתי בתור אשת שיווק,

אבל האמת? הוא לגמרי מתאים לכל מי שאי פעם שלפה את האשראי שלה בלי להבין לגמרי למה.

או במילים אחרות, כולנו.

הספר הזה מלמד אותך להבין איך קונים אותך.

איך אנחנו מקבלות החלטות בלי לשים לב.

ותראי את הבונוס המטורף בתור בעלת עסק,

אם תביני איך זה עובד, תוכלי לשווק בצורה הרבה יותר מדויקת ומשכנעת בלי לדחוף.

אנחנו לא באמת קונות מתוך היגיון.

אנחנו מרגישות משהו ואז מחפשות סיבות שיצדיקו את זה.

זה לא “המחיר היה משתלם” זה “משהו שם הרגיש לי נכון”.

וזה אומר שבשיווק שלך, את לא צריכה רק להסביר, את צריכה לרגש.

נכון שיש מוטיב חוזר בתובנה הראשונה מכל ספר?

אנחנו קונות כי אנחנו רוצות להרגיש ש”עשינו את זה, דפקנו את המערכת”.

ההנחה היא לא החיסכון, היא ההישג.

אז אם את בונה הצעה, אל תתמקדי רק בכמה היא עולה.

תבני סיפור שגורם ללקוחה שלך להרגיש חכמה, מהירה, שידעה לזהות הזדמנות.

כשלקוחה שלך מסתובבת עם תחושת “אני רוצה יותר”, אבל לא יודעת מאיפה להתחיל,

זה הרגע שלך להבין איפה הכאב שלה, איפה התקווה שלה ולהציע לה דרך.

אם את יודעת לזהות את הפער את כבר לא מוכרת, את פותרת.

וזה הבדל עצום.

אותו שירות בדיוק, עם שני ניסוחים יוצר תגובה אחרת לגמרי.

כי המסגור קובע אם היא תראה את זה בתור “עוד קורס” או “משהו שחייב להיכנס לחיים שלה עכשיו”.

תשקיעי לא רק במוצר, אלא גם באופן שבו את מדברת עליו.

ככל שאת מבינה יותר איך אנשים חושבים, איך הם בוחרים, מה משפיע עליהם,

ככה יש לך יותר אחריות להשתמש בזה בחוכמה.

לא להפעיל מניפולציות, לא ללחוץ על כפתורים רק כי את יכולה

אלא ליצור שיווק שמכבד, שמבין ושבאמת עוזר.

כזה שמרגיש טוב גם לצד השני וגם לך.

(פסססטטטט, את התובנות שממוקדות לשיווק ואיך תוכלי ליישם את זה בעסק שלך

תוכלי למצוא בהרצאה שלי, ״זה לא באג - זה פיצ׳ר״)

כל מי שרוצה לנהל קהילה, זה ספר חובה.

הספר הזה תפס אותי לא כי הוא מדבר על שיווק, אלא כי הוא מדבר על אחריות.

על זה שברגע שאת עומדת מאחורי רעיון, מאחורי דרך, מאחורי אמונה - את מנהיגה.

לא במובן הדרמטי, עם נאומים ומיקרופון,

אלא פשוט בזה שאת יוצרת שבט – אנשים שמרגישים שהם חלק ממשהו גדול יותר.

אנשים לא מצטרפים לעסק שלך כי יש לך עוד קורס, עוד שירות או עוד ליווי אישי.

הם מצטרפים כי הם שומעים אותך מדברת על משהו שהם מרגישים גם.

הם אומרים לעצמם ״סוף סוף מישהי שאומרת את זה בקול״

ומה הרעיון הזה שאת מדברת אותו?

אני מקווה שהתובנות מ״להתחיל עם למה״ כבר נתנו לך תשובה.

את יכולה למכור את התוכנית הכי מדויקת בעולם, אבל אם הם לא מרגישים ש״זאת הקבוצה שלי״, הם לא ישארו.

אבל כשיש תחושת שייכות? הם הופכים להיות חלק.

והם ימשיכו להיות שם גם אחרי שהקורס נגמר, גם כשאת לא מפרסמת שבוע,

כי הם לא באו רק בגלל התוכן, הם באו בגלל התחושה.

זה לא אומר לעשות בלי כיוון, זה אומר להפסיק לחכות שהכול יהיה מושלם.

להגיד: “זה הכיוון שלי, זה הלב שלי, באה? זה אומץ.

וזה בדיוק מה שמושך אחרייך נשים שרוצות גם הן לזוז.

פוסט יפה זה נחמד.

אבל מה את באמת רוצה?

שיעשו לייק או שיבואו אחרייך?

את רוצה להניע אנשים, שיזוזו.

אין ועדת קבלה ואין תעודה.

ברגע שאת מפסיקה לחכות לאישור, את כבר שם.

את לא צריכה שהעוקבות שלך יגידו לך “את מדהימה” כדי להתחיל להנהיג.

את פשוט צריכה לקום, לדבר בקול שלך, ולסמן כיוון.

זהו.

פסססט 2# - הקלטתי על זה גם פרק לפודאקסט, יש בו גם תובנות מהספר וגם קצת על מאחורי הקלעים של קהילתוכן, הקהילה שלי.

סרטון ההדסטארט של טל מנקס קפץ לי בממומן בפייסבוק והצחיק אותי כל כך, אז השקעתי ושכחתי מזה.

יום אחד, הופיע כאן ספר כחול עם סימניה צהובה

ופחות משבועיים אחרי זה, כבר התחלתי למשוך זמן ולא לקרוא בו רק מהפחד שאני עומדת לסיים אותו.

בקרוב חוזרת אליו לקריאה נופסת וממליצה בחום לקרוא אותו - הנה הלינק (ולמען הסר ספק, לא ממומן :)

להביא את עצמך בצורה זהה בין פלטפורמות,

לגרום לאנשים לזהות אותך מהמשפט הראשון.

זה נשמע קל, אבל בפועל - חלקנו מרגישות את הצורך להתאים את עצמנו למסגרת,

במקום להמשיך באותו קו לכל מקום שאנחנו מגיעות.

יש את הביטוי ״נפש של אומן״,

הסטיגמה של ייסורים במהלך יצירה,

אני זוכרת את אבא שלי עובד על היצירות שלו לרמת דיוק,

לא משחרר מכלום עד שזה לא מוכן,

עומד גאה בפרימיירה ואז פתאום ״מתרוקן״,

כי לחשוב על הדבר הבא, אחרי עבודה של שנים, דיוקים, פרפקציוניזם, די מוציא לך את החשק מליצור, לא?

יצירתיות זה לתת לעצמ  גם להיות ספונטנית, להיות פגיעה, אפילו די פגומה,

לא רק מדויקת.

לפעמים השלמות הורגת את היצירה.

תחשבי רגע, אם את מתחילה כל בוקר ב״אני לא מספיק טובה״,

אז גם הפוסטים שלך, גם השיחות עם לקוחות, גם ההחלטות שלך,

באים מהמקום הזה.

המילים שאת אומרת לעצמך, אפילו בשקט בשקט בראש,

הן הבמה שאת עומדת עליה כל היום.

אז אם את מרגישה שהקהל “לא קונה” או “לא מאמין”,

תבדקי קודם אם את עצמך קונה את הסיפור שאת מספרת.

כי אם את לא מאמינה לו, אף אחת אחרת לא תאמין.

גם אמא, גם בעלת עסק, גם חברה טובה, גם עצלנית לפעמים.

די עם ה”חייבת לבחור”.

החיים לא דורשים ממך 150 תווים בביו,

הם דורשים ממך להיות את.

מותר לך להכיל הרבה צדדים, זה לא הופך אותך לפחות מקצועית,

זה הופך אותך ליותר אמיתית.

תראי, את יודעת מיליון דברים, סביר להניח שאת משקיעה שעות בלקרוא, ללמוד, להעמיק.

א-ב-ל אם בסוף זה נשאר במחברת, זה לא שווה כלום.

עשייה, ניסוי, טסטים, שינויים, זה השיט האמיתי.

הידע הוא קצה חוט.

אני מקווה שהתובנות מכל ספר עשו לך חשק ליצור עוד,

לשאול שאלות ולערער על מה שאת עושה אוטומטית.

בין אם קראת את כל הספר או רק תובנות ממנו,

מה שחשוב זה לעשות עם זה משהו 🙂

שיר שטיינר